לזכרם - ציון יום השנה לאירועי ה-7 באוקטובר
שנה. 365 ימים. 8,760 שעות.
כמה זמן יכול לחלוף בין רגע לרגע, בין שלווה לסערה, בין שגרה לכאוס?
לפני שנה, ביום שבת אחד, התעוררנו לבוקר שהפך את עולמנו. יום שבו החלומות התנפצו והמציאות השתנתה לנצח. יום שבו איבדנו כל כך הרבה, אך גם גילינו את הכוח שבתוכנו.
היום, אנו עומדים כאן, שנה אחרי. עם צלקות שטרם הגלידו, עם פצעים שעדיין מדממים. אך אנו עומדים. איתנים. מאוחדים.
זוכרים את אלה שנלקחו מאיתנו בטרם עת. את החיוכים שכבו, את הקולות שנדמו, את החלומות שנגדעו. כל אחד מהם היה עולם ומלואו וכולם יחד - הם הלב הפועם של האומה שלנו.
חושבים על החטופים, שעדיין לא שבו הביתה. על משפחותיהם, שכל יום הוא נצח של המתנה ותקווה.
מוקירים את הגיבורים שלנו. אלה שעמדו בחזית, שהגנו בגופם, שהצילו חיים. אלה שממשיכים לשמור עלינו, יום ולילה, בכל החזיתות.
למרות הכאב, למרות האובדן, אנחנו מביטים קדימה וממשיכים. ממשיכים לבנות, לצמוח, לחלום. כי זו המהות שלנו, זו התקווה שלנו.
לזכרם, למענם ולמעננו.
יהי זכרם ברוך